העיר הישנה

כך למשל, סיפר דיקפריו כי לצלם את הסרט, שלא משתמש בכלל ב-CGI או במסך ירוק, הרגיש כמו "נוסטלגיה בתוך נוסטלגיה, כי אנחנו עושים סרט על הוליווד בשנת 1969, ואנחנו גם מצלמים אותו איך שנהגו לעשות ב-1969". "אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי כל כך בעולם אחר כמו על הסט של קוונטין", הוסיפה רובי. חלק גדול מכך, היא הודתה, קשור למדיניות של טרנטינו שלא להכניס טלפונים סלולרים לסט, מה שהזכיר לבראד פיט סיפור משעשע מצילומי סרט אחר של טרנטינו, "ממזרים חסרי כבוד".

"חייבים להפקיד את הטלפונים בכניסה", סיפר, "אין טלפונים בסט, זו קרקע קדושה. פעם אחת אחד מהם צלצל בין טייקים, וזה היה כאילו מישהו נכנס לקפלה הסיסטנית וחירבן בה. ההפקה נעצרה לחלוטין ואף אחד לא הודה שהטלפון שלו, למרות שידענו מהו האיזור הכללי שממנו הגיע הצלצול. קוונטין שלח את כולנו הביתה כדי לחשוב על מה שעשינו, אז קיבלנו חצי יום חופש". טרנטינו הוסיף: אני מבקש רק דבר אחד, אם אתה לא מכבד אותי מספיק, אז אתה הולך הביתה".

 

כמו כן נחשף כי הסצנה בה דמותו של דיקפריו ב"היו זמנים בהוליווד", ריק דלטון, עוברת התמוטטות עצבים בטריילר שלה לאחר שהיא שוכחת את השורות שלה בצילומי הפיילוט למערבון Lancer, לא הייתה בתסריט המקורי ונוספה מאוחר יותר על ידי טרנטינו – רק משום שדיקפריו ביקש אותה.

"הוא בא אלי ואמר – 'אני צריך לפשל במהלך הסצנה הזו, וכשאני מפשל אני צריך לחוות משבר אמונה ואני צריך להתאושש מזה בצורה כלשהיא'", סיפר טרנטינו. "התגובה שלי הייתה – אתה הולך לדפוק לי את הסצנה? זה המערבון שלי! הכנסתי שני סרטים באחד, הגנבתי לפה מערבון בזמן שאף אחד לא הסתכל". כדי לרצות אותו, טרנטינו צילם את הסצנה בשתי דרכים – אחת בה הכל הולך כשורה ואחת בה דלטון שוכח את השורות שלו. "הסצנה שבה הוא מפשל הייתה כל כך מדהימה שכמובן שהשתמשנו בה", הודה.

לאחר מכן, הסצנה עם התקף הזעם שלו בטריילר הייתה מאולתרת כמעט לחלוטין על ידי דיקפריו. טרנטינו פשוט זרק לו נושאים, כמו למשל "תתעצבן על ג'ים סטייסי", ואז דיקפריו התחיל לחמם את עצמו: "פאקינג ג'ים סטייסי, יושב שם וצופה בי, חושב שהוא כל כך פאקינג חתיך". "החלק הכי חמוד היה לראות כמה דיקפריו חשש לעשות את זה", אמר טרנטינו, "בחיים לא ראיתי אותו כל כך עצבני".